ספרים ושירים

השבוע יצא לאוויר העולם ספרה של מעין רוגל: גם קופים נופלים מעצים. מעין מדגימה שוב ושוב איך בונים קהל אוהדים לספרות טובה. בלי חנויות ספרים, בלי טובות, ועם השקעה. זהו ספרה הביוגרפי ביותר, וזו לא משימה קלה להבין את הנרטיבים והעלילה בסיפור שלך עצמך. אני באמצע הספר, סופגת את החבטות של אמנויות הלחימה והחיים, ביחד איתה, חושקת שפתיים ולוגמת את השפה המדוייקת, הקצבית שיש לה מוזיקה משלה. כולם נופלים, גם קופים, והשאלה החשובה היא לא איך קמים אלא איך נופלים כמו שצריך.

האמת העירומה בחנויות הספרים

לכי תוציאי ספר ותכניסי אותו לחנויות הספרים. חברות, זו משימה לא קלה בכלל. הספר “האמת העירומה של האהבה” של מלכה פלדשטיין, שעליו מופיע לראשונה הלוגו של ההוצאה שלי – הצליח, בעזרת המפיץ, האלות והרשת. לכו חפשו אותו, שאלו עליו ופתחו לו שער.

שירים מהדרך

בחודשים האחרונים אני כותבת שירים מוזרים, אחרים. מסרבת כמעט לחלוטין להשתמש במילה אני. שהיא המילה הכי שחוקה בעולם. מנסה להתחבר מתוך עצמי למה שמעבר לי.  לא בטוחה בכלל שמה שמעבר לי יבין למה התכוונתי.

אדמקדמון

הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִפָּרֵד כְּשֶׁעוֹד הָיָה אֶפְשָׁר. כְּשֶׁכֻּלָּם. לְהַפְרִיד חֻלְיָה מֵחֻלְיָה, לְנַתֵּק אֶת הַחִבּוּר בַּכְּתֵפַיִם. לְנַסֵּר אֶת הַתַּחַת הַמְּשֻׁתָּף. הָיִינוּ אֲמוּרִים לַעֲמֹד לְבַד, כָּל אֶחָד עַל הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ כֻּלָּם. הִתְנַגַּדְנוּ. לֹא הָלַכְנוּ עַל זֶה. הִתְחַבַּרְנוּ. נִדְבַּקְנוּ חָזָק, גַּב אֶל גַּב. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִפְלֶצֶת דּוּ רָאשִׁית. יֵשׁ לָנוּ אַרְבַּע רַגְלַיִם, שְׁנֵי פִּיּוֹת, שְׁנֵי פִּי טַבַּעַת, יֵשׁ לָנוּ שָׁדַיִם וּפִין. אֲשָׁכִים וְרֶחֶם. שַׁלְפּוּחִיּוֹת הַשֶּׁתֶן שֶׁלָּנוּ לוֹחֲצוֹת בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה, הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ מַשִּׁיקוֹת, מִתְנַגְּשׁוֹת, מַשְׁלִימוֹת מִשְׁפָּטִים. אֲנַחְנוּ פַאקִינְג אָדָם קַדְמוֹן מְחֻבָּר. מִפְלֶצֶת דּוּ רָאשִׁית תְּקוּעָה בֶּעָבָר. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לוֹמַר אֲנִי, וְזֶה יוֹצֵא לָנוּ בְּיַחַד. הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִפָּרֵד כְּשֶׁעוֹד הָיָה אֶפְשָׁר.

בוקר חג המולד, על הגלבוע

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְאַפֵּק. עָמַדְנוּ בְּצֶלַע הָהָר, מַשְׁקִיפִים עַל הָעֵמֶק. הַגֶּשֶׁם נִתַּךְ כָּל הַלַּיְלָה וְגַם בַּבֹּקֶר לֹא חָדַל. לֹא הָיְתָה מַסְפִּיק שֶׁמֶשׁ לְהַפְעִיל אֶת דּוּד הַמַּיִם הַחַמִּים. הָאֲדָמָה עָלְתָה מִתְנַשֶּׁמֶת לִקְרַאת הַגֶּשֶׁם. חֶסֶד פָּשָׂה בָּאֲוִיר. עֲצֵי אֹרֶן רָזִים וּצְעִירִים הִשְׁתּוֹקְקוּ לַגֹּבַהּ. הַיַּעַר רָקַד. לְעַצְמוֹ.

ביחד

אֱלֹהִים מִתְגַּלֶּה בְּקָרַחַת הַיַּעַר, קוֹלוֹ בּוֹקֵעַ מֵרַמְקוֹל הַמִּסְגָּד בכעבייה – אֵין אֱלֹהִים מִלְּבַד הָאֱלֹהִים. הַיַּעַר מִתְפּוֹרֵר, רֶשֶׁת הַשָּׁרָשִׁים קוֹרֶסֶת. אֵין אֱלֹהִים מִלְּבַד הָאֱלֹהִים. הָאֲדָמָה מִתְפּוֹרֶרֶת וְגַם הַגּוּף יִפְרֹק אֶת כְּלֵי הַדָּם לְכֵלִים כְּלָלִיִּים. מָה שֶׁבּוֹעֵר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף הוֹפֵךְ אֶת הַלֵּב לְשֶׁמֶשׁ, אֶת אִישׁוֹן הָעַיִן לְיָרֵחַ. אִישׁ אֵינוֹ נִשְׁאָר לְבַד. אֵין אֱלֹהִים מִלְּבַד הָאֱלֹהִים.