חם, אני נאנחת. כבר בעשר בבוקר חם  ולח. מוקדם מדי להפעיל את המזגן, את זה גם אני מבינה. במיוחד כשענני הסתיו השקרניים האלה מכסים את השמיים ומעיבים על יכולתם של קולטי השמש הסולאריים שלנו לייצר חשמל. 

ממש נעים, אומר בן זוגי, שיושב מטר ממני, ושנינו ממשיכים לתקתק על המחשב בדממה עוינת. 

אני מדליקה את המאוורר. הוא מכוון עלי. אם אניח לו להסתובב, כך למדתי מהניסיון הקצר שלנו בחיינו בבית המשאית, בן זוגי יתחיל להתעטש, צעד ראשון לקראת הצטננות חמורה.

גברים ממארס ונשים מנגה. יותר נכון: נשים מחם-לי וגברים מקר-לי.

מה שבאמת אני מתקשה לסבול בחום הוא העניין של הזיעה. בגדול, הגוף שלי ינקוט בכל האמצעים כדי לשמור את הנוזלים שלו לעצמו. רטיבות גורמת לי לתחושות קדמוניות של סכנה שאין ביניהן לבין המציאות שום קשר. זיעה הוא מנגנון קירור יעיל, ובכל זאת אני מעדיפה מזגן. 

בלילות האחרונים דווקא הצלחתי לישון בלי מאוורר, יש בזה יתרון כי הוא מרעיש כמו טרקטור או כמו המסוק הקטן האדום של השכנים שיוצא לטיסות מעל שדות שבעמק בשעה מוקדמת. ככה ששינה עם מאוורר מזמנת חלומות משונים על דברים מרעישים שמתקדמים לעברי. כבר חשבתי שסוף סוף לפחות בלילה מתקרר, עד שבלילה האחרון, אחרי יום שלם של סתוויות לחה, הייתי צריכה הפגה.

מילא שאני מתכסה בציפה והוא בשמיכה שלב 2, כלומר לא עבה-עבה אבל גם לא דקה-דקה, אז עכשיו גם מאוורר?  שמכוון גם קצת עליו?

בילינו את ריצת הבוקר שאחרי בדיונים וניתוחים על ההבדלים בינינו. זה משמח שיש בינינו הבדלים, מספיק שאנחנו חולקים את הבועה הזוגית הזו 24/7. השיחה הלכה לעומק וגם לרוחב, ובסופה התקבלו החלטות חשובות להתמודדות עם קונפליקטים ברמת צרכים בסיסיים:

1. יירכש מאוורר אישי קטן, שיוצמד לחלק שלי במיטה ושאותו אוכל להפעיל בשיקול דעתי הבלעדית, ללא תלות בצד השני
2.  במקום להגיד חם וקר או לח וקשה, נקפיד לומר את המילה – לי. ונתכוון לזה. זה סובייקטיבי. כנראה.
3. ריצות בוקר מאד טובות ליישוב סכסוכים.

שבת שלום