שומרת לילה | נועה ברקת

על הספר

הספר יוצא מרגע של שבר. מעילה באמון. בגידה. קרקע נשמטת. אובדן. מול החשיכה הנפערת עולים וצפים זכרונות ילדות, זכרונות שואה, אובדן בית ומשפחה. עולים וצפים, כמו קו דק של אור גם הכוחות המסייעים: אמונה, דמיון ויצירה.

ציר הספר נע בין המסע לבית, להתגשמות, להפוך להיות בת בית. בגוף, בין קירות, בעולם. לבין הקשר הנשמר עם העולם שאינו בגוף, הקוסמוס שממשיך ללוות ולהיות נוכח.

ציר נוסף הוא ההליכה בהסכמה לתוך העוול, לתוך החושך, לתוך הגורל שמביא אל פתח הדלת את מה ששייך לנו ואיננו רוצים. היכולת המתפתחת לשאת בכאב, באחריות, בהכרה בחלקים הלא מפותחים שבפנים ובחוץ. אין קורבנות. יש בחירה.

נועה ברקת
עורכת ספרים, בעלת אדמה – הוצאה לאור, יועצת ביוגרפית כותבת שירה ופרוזה וממציאה את עצמי מחדש.

למה התכוונה המשוררת?

מה הסיפור מאחורי השיר? תהליכי יצירה ופירוק, מחשבות, הרהורים, ספקולציות והסברים יותר מפורטים, למי שאוהב לגלות את כל הסודות לעוסים.

כאן

רשעה

דַּרְכִּי אֶל הָרְשָׁעִים,

אֲנִי לֹא שְׁתוּלָה וְלָכֵן אָקוּם

בַּמִּשְׁפָּט וְאוֹדֶה: אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה

עָשִׂיתִי, טָעִיתִי, לֹא יָדַעְתִּי, לֹא

רָאִיתִי, בְּדִיּוּק הִפְנֵיתִי אֶת הַגַּב

אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הַמֵּיטָב

לִבִּי עִם הָרְשָׁעִים הַנִּדָּפִים

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ קָמִים

מדברת לקיר

שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה

בֹּאִי

הָרַמְקוֹל עַל הַקִּיר גָּבוֹהַּ, אֲנִי רְטֻבָּה

וְקַר. כַּמָּה קַר. אָסוּר לְהָעִיר אֶת הַשְּׁאָר

אֲבָל אֲנִי צוֹעֶקֶת

לְזוֹ שֶׁשּׁוֹמַעַת מֵעֵבֶר לַקִּיר,

בֹּאִי כְּבָר בֹּאִי כְּבָר.

אֶמְצַע הַלַּיְלָה הִיא תֹּאמַר כֻּלָּם יְשֵׁנִים

תְּרַסֵּק חֲצִי אָקָמוֹל עִם סֻכָּר

וְתִרְשֹׁם בְּסֵפֶר הַשְּׁמִירָה:

נוֹעָה חָשָׁה בְּרַע

בִּקְּשָׁה אֶת אִמָּהּ

חָזְרָה לִישֹׁן

הַדָּבָר סֻדַּר.

נשף

כְּשֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נְסִיכוֹת יוֹצְאוֹת
אֶת גּוּפִי, חוֹצוֹת אֲגַם סָמוּי

לִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִנְסִיכֵי הַמַּזָּלוֹת

פּוֹשְׁטוֹת תְּנוּעוֹת זוֹ אַחַר זוֹ

הַמַּזָּלוֹת מוֹדִים

מְלַמְּדִים צְעָדִים עֲתִידִיִּים

הַנְּסִיכוֹת מִתְאַמְּנוֹת

מַחְלִיפוֹת תְּנוּעוֹת בְּעַד תְּנוּעוֹת, צְעָדִים בִּצְעָדִים

קָדוֹת

כָּל הַלַּיְלָה רוֹקְדוֹת,

מְחוֹלְלוֹת אֶת הֶעָתִיד לָבוֹא

עִם אוֹר רִאשׁוֹן שָׁבוֹת
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת
מְחַפֶּשֶׂת סִימָן
רַק נַעֲלַי נִשְׁחָקוֹת.

גלגוליה של כריכה

התלבטויות ושינויים של הכריכה ליוו את הספר עד לרגע האחרון

בפרויקט ההדסטארט כיכב איור ימי-ביינמי, שבו נראו שתי דמויות נשיות חוגגות בתוך רקיע מכוכב. למעשה אלו הן המשוררת בת המאה ה-14 קריסטין דה פיזאן וסיביל ידידתה. אהבתי את השילוב של התכלת והזהב, כמו גם את רוח האיור, אך היה ברור שהוא מיופיף מדי מכדי להחזיק את אפלת הספר.

ביקור בתערוכת הדפסים של המאיירת מרב סלומון עשה לי מהפכה בבטן. היא הצליחה לזקק לדמוי שחור לבן רגש דחוס היטב. החלטתי לבקש ממנה לאייר את איור הכריכה. אולי כדאי לציין שאנחנו מכירות מקודם. היא אחותה של חברה טובה טובה וגם מרואיינת בספר שלי “מבטן ומלידה”.

מרב קראה את השירים והציעה כמה אפשרויות. כשראיתי את הבית שעומד על צילו הרגשתי את אותה תחושה שאני מרגישה כששיר מגיע לסופו. תיקתוק. דיוק.

השלב הבא היה למקם את שם הספר ולהחליט על הצבעוניות. כאן בילינו את החודשיים הקרובים. איך אפשר להוסיף משהו לאיור כזה? ניסינו למטה, למעלה, בצד, שוכב, עומד יושב. בכחול, בצהוב, בורוד. אפילו היה רעיון להטבעת כסף אליכמאית. אחרי רגעי שבירה ודמעות ואפילו חוסר שינה והרבה התעטשויות, הבנתי את המשמעות הסימבולית של הכריכה בכלל (ותודה שיש לי אחות פסיכולוגית) שיחה ארוכה עם יעל הגרפיקאית שאיתה אני עובדת כבר נצח ושאיתה עברתי כבר עשרות כריכות, של אחרים, שלחה אותה לחשוב מחדש. מיד כשראיתי את התוצאה, (שהוחבאה מעיני כאפשרות מספר 8), ידעתי שהגענו לפתרון. מי שיקרא את הספר גם יגלה אולי למה זה מתייחס. יעל אמרה לי מאוחר יותר שהצבע הצהוב שבחרתי הוא אותו הצבע שבחרתי לפני עשר שנה ואולי יותר ללוגו של העסק שהיה לנו אז.

כשמיקמנו את הבית הקטן בגב הספר וכוכביו זהרו, הוא העניק עוד משמעות.

משמעות נוספת, בלתי צפויה קיבלתי מחברה טובה ששלחה לי את התמונה הבאה עם הכיתוב: מצאתי את הכובע שלך! לפותרים נכונה יישלח השיר התואם.

ראשית: לך אל החושך

<הוראות ללוחם האור, כתב יד מניאכני, המחבר לא ידוע. המאה החמישית לספירה.>

אל קטעים נוספים מהספר

החלק של הצל

להכנס אל הבית

ירח, שמש וכוכבים

רשעה

מדברת לקיר

נשף