השבוע עבר עלינו בין יקנעם להר טורען. בין יומולדת (לי) לחתולדת (מיץ) , בין שאלות לתשובות, בין החלטות לשנה החדשה לבין הפרתן המיידית. 

את חציו הראשון של השבוע האחרון ביליתי במגרש החנייה ברחוב האלונים ביקנעם. אחותי האמצעית שאליה יצא לבי – נפלה ושברה את הברך. זה קרה חודש אחרי שנפלה ושברה את יד ימין שלה. שני שברים ושני ניתוחי איחוי שהשביתו אותה.  אני נכנסת לתפקיד האחות הסיעודית בקלות. זה מתלבש טוב על הקונסטיטוציה הבתולית שלי, בה הכי טבעי להיענות לצרכים של אדם אחר.  אני כמובן נלחמת בנטייה שלי השכם והערב.  מה שהביא אותי לחצי השני של השבוע לפסגת הר טורען. 550 מטר מעל הים כבר קריר. והבדידות  כמעט מזהרת. לא מצאנו איפה למלא מים בין שם לכאן. עברנו למשמעת מים על שליש המיכל שלנו. זה אומר מקלחות עוד יותר קצרות והתמחות מיוחדת בשטיפת כלים חסכונית…

זה הרגע לעצור ולהודות לקוראי. יש לי 249 קוראות וקוראים. לפוסט הקודם, בו פרסמתי בו כמה מהשירים של הדרך, קיבלתי המון תגובות. למרות שאני מנסה לא להיות תגובתית -כלומר לכתוב כאילו אף אחד לא רואה ולרקוד כאילו כולם רואים או ליהפך – אני באמת מאד תגובתית… לפעמים, כשמישהי נדלקת על שורה שכתבתי, אני אשכרה הולכת לקרוא אותה שוב. אמנם הצהרתי מראש שאני עובדת על ספר שירה שני, אבל זה גרם לי להצהיר שוב ולהחליט סופית שכן – יהיה ספר. עכשיו אני עוברת על כל השירים שכתבתי (אני כותבת משהו כל יום… בדרך כלל זה גרוע) וחופרת עליהם. כן, אני מהסוג שחופר. לא קל לי עם מה שפשוט מגיע כהשראה מהרוח הגדולה. אני כותבת וכותבת שוב. רק לא להיות שבלונית, רק לא לכתוב שוב את מה שכבר כתבתי או מה שמישהו אחר כבר כתב.

ביום ההולדת שלי התעוררתי מעוצבנת. הנטייה שעליה דיווחתי קודם לכן היתה קשה מתמיד.  רצתי את ריצת הבוקר בפארק של יקנעם – מקסים במיוחד שם. אבל לא היה לי מצב רוח.  נשמתי עמוק ועוד פעם עמוק ופניתי לעזרת האני הגבוהה שלי.  הרעיון שהיא שלחה היה מעניין – שחקי משחק הפוך היא אמרה. כמו הסיניות, כמו בקיבוץ או בשליחות לאומית: אל תשאלי מה ארצך יכולה לתת לך – תשאלי מה יש לך לתת. משהו כזה. תוך כמה דקות התגבש הרעיון להציע בפייס לענות על 56 שאלות בכל נושא, החל מענייני החיים וכלה במקומות חנייה ומקומות לטייל בהם. הייתי קצת סקפטית, אבל היי – באתי לשחק כאן. במשך השעתיים הבאות עניתי בפייס, בוואטסאפ, במייל ובמסנג'ר לשאלות שונות ומשונות. שאלו אותי על זוגיות, על גילאים שונים ומשמעותם, על איך לקרוא לספר שכתבו, על כסף, על הריון ולידה, ביקשו המלצות לספרים, חדו לי חידות בנושאים כלליים והפוסט נהיה די ויראלי… עצרתי אחרי איזה 100 שאלות. עפתי על זה.

ומכאן ליומולדת של מיץ. ככל הנראה מיץ הומלט ביום השוויון הסתווי אשתקד מתחת לבית אחותי הגדולה במושב מרחביה, שם חנינו עם המשאית בציפייה לעבור כבר את הטסט ולצאת לדרכים. אחותי גילתה אותו מיילל חרישית, לבדו, אחרי שאמא שלו החליטה שלא מתאים לה וחזרה לשחק עם החברים שלה בחצר. נטישה היא משהו שקשה לי לעמוד בו. והסכמתי לעזור לחתולון הקטנטון לעבור את הלילה. קנינו פורמולה גורי חתולים ומזלף ומיץ עבר לגור איתנו. קראתי מאמרים על איך לטפל בגור פצפון שעוד לא יודע לעשות קקי לבדו וכמו ושאמרתי – הנפש הסיעודית שלי שאבה סעד מלטפל ביצור כל כך קטן ונזקק. השאר הוא היסטוריה. מיץ הפך לחתול נודד. בימים האחרונים, על הר טורען, נראה שגם הוא חווה מעט את שיחזור טראומת הנטישה שלו.

הַמַּהוּת מַרְפָּה מִן הַצּוּרָה הַמִּתְרַפֶּטֶת. מַחֲטֵי שֶׁמֶשׁ דּוֹקְרוֹת אֶת הַחֹרִים הַנִּפְעָרִים. הַאִם יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת תִּקּוּן? בֵּינְתַיִם שׁוֹכֵב הֶחָתוּל הַמְּנֻמָּר עַל הַשְּׂמִיכָה הַסְּרוּגָה וּמְגַרְגֵּר. מַאֲמַצֵּי הָאִחוּי יִמָּשְׁכוּ עַד שֶׁנִּוָּתֵר.


וְלֹא צָפוּף לָכֶם? וְלֹא נִמְאַס? וְאֵיךְ מַחְלִיטִים לְאָן לִנְסֹעַ? וְאֵיפֹה לְהִשָּׁאֵר? וְאֵיךְ יוֹדַעַת הַשֶּׁמֶשׁ לִפְשֹׁט אֶת עוֹרָהּ הַזָּהֹב לְחֵיק הַיָּם? וְאִם אַתְּ כּוֹעֶסֶת עָלָיו, אֵיךְ אַתְּ נִשְׁאֶרֶת? וּמִי נוֹהֵג? וְאֵיךְ הֶחָתוּל מִסְתַּגֵּל בְּכָל פַּעַם לַאֲדָמָה אַחֶרֶת?  וּמָה אוֹמְרוֹת עַל כָּךְ רוּחוֹת הַמָּקוֹם? וְאֵיךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַפְּעָרִים בַּגִּרְסָאוֹת? לְמָה לְדַמּוֹת אוֹתָם? לַהֶפְרֵשׁ בֵּין הָהָר לַיָּם?  לַהֶבְדֵּל בֵּין שָׂדֶה לַיַּעַר? לְקַיִן וְהֶבֶל? וְאֵיךְ לְהַשְׁלִים? הַחֹם וְהַקֹּר מַחְלִיפִים מְקוֹמוֹת שְׁנֵי בַּזִּים מְרַחֲפִים מֵעַל נַחַל שִׂיחַ, דּוֹאִים עַל רוּחַ הָעֶרֶב.


הֶחָתוּל מֵנִיחַ כָּפַּתוֹ עַל גַּב הַיָּד, רַכָּה וְקַלָּה מְאֹד, בֹּקֶר טוֹב בַּשָּׂפָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים.


שבת שלום, חג שמח ולהתראות מתחת לפנס

השארת תגובה