"הכול מתחיל בכדור הארץ. וכי יתכן אחרת? דמיינו את כוכב הלכת כאפרסק שגלעינו הוא הליבה, בשרו המעטפת, ועורו הפלומתי הוא הקליפה. לא. זה עושה עוול לקליפה, ששם אחרי הכול מתרחשים החיים. קליפת כדור הארץ דומה יותר לקליפת תפוז, עבה ועמידה, שונה בתכלית מהמעטה הפגיע של האפרסק, ואולי לא? מוזר שאף פעם לא ממש חושבים על זה.
בפלח קטן מהקליפה הזאת (קטן במונחים גלובליים או גיאולוגיים) במחזור פאוור שבאידהו, במקו שבו חותר לו בעמק נחל הסנייק האיתן ואפר וולקני מעשיר את הקרקע במינרלים מיטיבים, השתרעה חלקת האדמה הענקית הידועה שם חוות פולר."
יומי הדוברת, שחוות פולר שייכת לאביה לויד, חוזרת הביתה אחרי 25 שנה לסגור עניינים. במהלך העלילה השופעת, המצחיקה, המרגשת, המעניינת שרקמה רות אוזקי, יקרו המון דברים ויופיעו דמויות רבות ומגוונות. מגוון הוא שם המשחק כאן והאופן שבו מתוכו נוצרים חיים. העלילה תסחוף, תרגש ויש מצב שנשכח על מה הספר הזה באמת.
לכן, הפסקה הראשונה מבריקה בכך שהיא מתחילה בליבה – בכדור הארץ – כוכב הלכת שאפשר לדמיין שהוא אפרסק או תפוז ושיש לו קליפה (המלה מוזכרת ארבע פעמים, חמש אם לוקחים בחשבון את המילה "מעטה") – זו שבה מתרחשים לכאורה החיים – אותם אלו שיתוארו כאן על כל הפגיעות והעמידות שלהם.
בסצנה נוגעת ללב, בסיום החלק השישי של הספר (שמקביל ליום השישי בבריאת העולם וליצירת האדם), לויד קשישא חוזר לאן שהכול מתחיל ומגלה לנו וליומי מה באמת נמצא בליבה. אני לא הולכת להרוס את החוויה – תקראו!
רות אוזקי, ילידת 1956, היא סופרת קנדית- אמריקאית, שכתבה שלושה ספרים מעולים: שנת הבשרים שלי היה הראשון, סיפור זמני השלישי ועל פני הבריאה כולה הוא ספרה השני, ולדעתי הטוב מכולם.
היה מגיע לספר עיצוב כריכה ראוי יותר מאשר העיצוב המזעזע – שעלול לגרום לרבים להניח את הספר חזרה על המדף. כמו בהרבה מקרים, גם כאן, אל תסתכלו בקנקן, אלא במה שיש בו.