להכנס לצל
רשעה
דַּרְכִּי אֶל הָרְשָׁעִים,
אֲנִי לֹא שְׁתוּלָה וְלָכֵן אָקוּם
בַּמִּשְׁפָּט וְאוֹדֶה: אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה
עָשִׂיתִי, טָעִיתִי, לֹא יָדַעְתִּי, לֹא
רָאִיתִי, בְּדִיּוּק הִפְנֵיתִי אֶת הַגַּב
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הַמֵּיטָב
לִבִּי עִם הָרְשָׁעִים הַנִּדָּפִים
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ קָמִים
מדברת לקיר
שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה
שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה
בֹּאִי
הָרַמְקוֹל עַל הַקִּיר גָּבוֹהַּ, אֲנִי רְטֻבָּה
וְקַר. כַּמָּה קַר. אָסוּר לְהָעִיר אֶת הַשְּׁאָר
אֲבָל אֲנִי צוֹעֶקֶת
לְזוֹ שֶׁשּׁוֹמַעַת מֵעֵבֶר לַקִּיר,
בֹּאִי כְּבָר בֹּאִי כְּבָר.
אֶמְצַע הַלַּיְלָה הִיא תֹּאמַר כֻּלָּם יְשֵׁנִים
תְּרַסֵּק חֲצִי אָקָמוֹל עִם סֻכָּר
וְתִרְשֹׁם בְּסֵפֶר הַשְּׁמִירָה:
נוֹעָה חָשָׁה בְּרַע
בִּקְּשָׁה אֶת אִמָּהּ
חָזְרָה לִישֹׁן
הַדָּבָר סֻדַּר.
מחשבות על הצל
שמיכת החושך והשכחה
הצבעים הכי יפים נוצרים כשהאור והחושך נאבקים בינהם. בשיא הצהריים, כהשמש ואורה החזקים ביותר, הצבעים, אפילו אותו ירוק רענן ובוהק שמכסה את האדמה, דוהה ונחלש ובלילה – האם הצבעים קיימים גם בלילה?
והיה אור הוא אמר
סיפור קטן, כולו אמת, שסיפר לי איש יקר אי שם בימי נעורי:
“כשהקבוץ היה רק אוהלים וביצות והחלוצים עבדו בימים ורקדו בלילות, היה רווח מנהג כזה שכל חלוץ בתורו היה פורש לתוך דיכאון ויאוש.