התינוק האנושי מגיע לאדמה אחרי מסע ארוך של שלבי התגשמות. לנו נראה שהוא רק מתחיל את דרכו, אבל היא כבר התחילה זמן רב לפני כן, ברגע ההחלטה "לרדת" להתגשמות חדשה ודרך מה שמתרחש במסע. על כל אלו איננו יודעים הרבה. כמה היתה הנשמה להוטה להגיע לכאן? כמה נאלצה לחכות? או שאולי היא מאלו שממש לא רצתה לעזוב את עולם הרוח?
מאפיין אחד יכול לעזור לנו ההורים ללמוד משהו על המסע שעבר התינוק שלנו, וגם לתמוך בו בחודשים ההסתגלות הראשונים, והוא ראש הילד.
לכל התינוקות ראש גדול ביחס למידות הגוף הבוגרות, אבל יש תינוקות שהראש שלהם גדול יחסית לגוף, ויש תינוקות שהראש קטן יחסית לגוף.
אזרח האדמה
תינוק זה נמשך אל ההתגשמות הבאה שלו בהתלהבות ועניין. ראשו קטן (יחסית) המרפס (החלק הרך בקדמה הראש) ייסגר מהר יותר והגוף מתחזק מהר יותר. ההתפתחות המוטורית מהירה, הוא יגלה עניין רב באוכל מוצק, במיוחד טעמים מלוחים. גם השיניים יבקעו מהר יותר. תינוק זה זקוק להרבה תנועה, ועד שלא ילמד לעשותה בכוחות עצמו, הוריו יעשו זאת עבורו.
אזרח השמים
תינוק התנתק מעולם הרוח בקושי בחוסר רצון. הוא לא נלהב ממה שיש לאדמה להציע. ראשו גדול יחסית לגוף. סגירת המרפס תהיה איטית יותר, והוא יתפתח לאיטו. הוא יעדיף לינוק, והמזון המוצק החביב עליו יהיה דייסות, סוכר. השיניים יבקעו מאוחר. הוא ישמח לשכב על גבו שעות ולהביט למעלה. שכיבה על הבטן תגרום לו עד מהרה לחוסר מנוחה.
תפקיד ההורה הוא לפעול כמאזן על הנטייה החד צדדית של הילד. לעודד את המתמהמהים, למתן את הממהרים.
לילד השמים צריך לסייע לגלות עניין באדמה: הרבה עשייה פיזית, עבודה, זיעה לימוד מיומנויות פיזיות שונות. הגזר שגדל באדמה הוא מזון מומלץ עבורו במעבר לאוכל מוצק. אבל הכי חשוב זה המון אמפטיה וכבוד לקצב האיטי יותר, ולדעת שבכל שלב צריך לעודד אותו שיש כאן עלי אדמות דברים מעניינים.
את ילד האדמה יש לעטוף ככל הניתן, להחזיק הרבה על הידיים, להניק (החלב מרדים קצת), ולמנוע גירוי יתר. צריך להזכיר לו שגדלים לאט, ושסבלנות היא מידה טובה.
