השם הוא התפקיד

מרים הינה הנביאה הראשונה המוזכרת במקרא. עבורי היא דמות מפתח להבנה של תרבות, דרך רוחנית ותפיסת עולם שירדה למחתרת וכמעט נשכחה. דרך זו מבקשת להתחדש ולמצוא מסילות ללבם של בני האדם המודרניים, כדי להביא לצד ההתפתחות המדעית והשכלית שלנו – חוכמה וחיים שיעזרו לנו להישאר בני אדם.

כשאני חושבת על מרים איני חושבת רק על אישה מסויימת. אני תופסת את השם מרים כמתאר  תפקיד.

מה שמנחה את מרים היא יכולת הדמיון שבאמצעותה היא יכולה לראות תמונות מלאות חיים של מה עומד לקרות. (שטינר יקרא לכך – אימגנציה – השלב הראשון בדרך הרוחנית). כך היא רואה את הנולד ויכולה להשפיע על אביה לשכב שוב עם אמה כדי שהמושיע יוולד. (סיפור שמופיע במדרשים)

היא זו שעומדת מהצד "לראות מה יקרה לו", כלומר למשה. היא מלווה אותו בדרכו – אל הבית הרוחני החדש שלו, אך גם מוודאת שאת המזון הארצי שלו ימשיך לינוק מאמו שלו. כלומר -שהוא יוכל לקבל משתי אימהות שונות – האם הפיזית שתעניק לו חלב ואת הקשר לעם העברי, והאם הרוחנית – בת פרעה שתעניק לו ידע ומעמד.

הדמיון – באר של מים חיים

בדרך הרוחנית הקדומה, טרום הפטריאכיה ושלטון השכל וההיגיון, השלב הראשון היה חידוד היכולת האימגנטיבית  לשם כך היו הנביאות/הנביאים מתבוננים בטבע, נעזרים בחומרים משני תודעה כאלו ואחרים, או מתרגלים שיטות שכולן גם יחד היו מביאים אותן לקשר עם כוחות החיים שבתוכם ומחוץ להם. כוחות החיים הללו מכילים חוכמה עצומה לא רק אודות גורלנו וחיינו, אלא גם אודות גורל רחב  ומקיף בהרבה מגורלנו האישי. כך שמרים, לא רק יכולה לחזות ולנבא שיוולד לה אח, אלא גם שהוא יהיה דמות משמעותית בחיי העם היהודי, ואולי בדברי ימי העולם כולו.

סמל חשוב לכוחה של מרים מהווה באר מרים – אותה באר מסתורית שנבראה עוד בבריאת העולם והנובעת מכוחה של מרים במהלך הנדודים במדבר. זהו מקור נביעה של כוחות חיים והתחדשות שמביאה איתה מרים לכל מקום שבו היא נמצאת ואשר נעלמת עם מותה.

כולנו מכירות את החוויה שכשאנו מתחברות פנימה לכוחות הדמיון והיצירה – הם משרים עלינו חיים ומחדשים ומרפאים אותנו. הדמיון עצמו הוא נביעה של מים חיים.

הדרך העתיקה באה אל קיצה

אחרי שמשה הוציא את עם ישראל ממצרים, מדווחים לנו על דרמה בין שלושת האחים: אהרון מרים ומשה. אלוהים מתערב ועונה כך:

שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות ותמונות יהוה יביט. שמות פרק ד

 אני מבינה את תשובתו כך: תקשיבו טוב, מרים ואהרון, אתם נביאים אבל כאלו שרואים אותי בתמונות, במראות, או בחלומות. עם משה יש לי חיבור אחר. אני משוחח ונפגש איתו בלי כל החזיונות/חלומות / ממבו-גמבו.

זוהי דרך תקשורת חדשה – רציונאלית ומופשטת שמשה היה הנציג הראשון שלה. הדרך האחרת שמרים היתה נציגה שלה ושיכלה להקיף בתוכה חוכמה עצומה ונסתרת שהמגבלה היחידה שלה חוסר היכולת לתרגם למלים, להסביר ולדווח ולתעד את הממצאים – מפנה מקום. המוח השמאלי ירד למחתרת, הכוח המריימי, ביחד עם באר מרים הסתתר למשך הרבה מאד עידנים.

לחבר בין היגיון לדמיון

אבל כמובן – היום אנחנו יותר ויותר מבינים את השפעתו של הדמיון על המציאות האמיתית, והגיע הזמן להשיב לנו את יכולת החשיבה המשולבת – האנליטית – של משה, ביחד עם המריימית – התמונתית, לא רק בשביל לקנות מוצרים כאלו או אחרים, אלא בשביל להיות בני אדם שלמים יותר שחיים את החיים האנושיים כפי שנועדו להיות.

בסדר הפסח כשאנו חוגגים את יציאת מצרים, נרים כוס מים זכים למרים, את כוס מרים

לא רק בגלל ההיבט הפמינסטי, אלא גם בשביל להשיב לחיינו את כוח הדמיון, הנבואה והשפע.