מרים הינה הנביאה הראשונה המוזכרת במקרא.   למרים יש יכולת דמיון שבאמצעותה היא חוזה, חולמת ורואה תמונות מלאות חיים של המתרחש (שטינר קורא לכך – אימגנציה – השלב הראשון בדרך הרוחנית). כך היא רואה את הנולד ויודעת שמשה צריך להיוולד ומשכנעת את אביה לשכב שוב עם אמה כדי שכך יקרא. (סיפור שמופיע במדרשים)

היא זו שעומדת ורואה מה יקרה למשה שמונח בתיבה. אולי היא חוזה גם את הצורך שמשה יתחנך בבית פרעה, על מנת שיוכל לקחת את הידע המצרי העתיק לדרכו החדשה.  לכן היא מלווה אותו בדרכו – אל הבית הרוחני החדש שלו, אך גם מוודאת שאת המזון הארצי שלו ימשיך לינוק מאמו שלו. כלומר -שהוא יוכל "לינוק" משתי אימהות שונות – האם הפיזית שתעניק לו חלב ואת הקשר לעם העברי, והאם הרוחנית – בת פרעה שתעניק לו ידע ומעמד.

מרים היא בעלת יכולת האימגנטיבית לראייה רוחית.  לשם כך היו הנביאות/הנביאים מתבוננים בטבע, במים, חולמים וחוזים, נעזרים בחומרים משני תודעה או מבצעים פולחני טרנס כדי להגיע אל קשר עם כוחות החיים שבתוכם ומחוץ להם. כוחות החיים הללו  הנמצאים בגוף האתרי של כל אחד מאיתנו, וגם בגופה האתרי של אמא אדמה – מכילים חוכמה וידע לא רק אודות גורלנו וחיינו, אלא גם אודות גורל רחב מזה שלנו שאליו אנו קשורים.

סמל חשוב לכוחה של מרים מהווה באר מרים – אותה באר מסתורית שנבראה עוד בבריאת העולם והנובעת מכוחה של מרים במהלך הנדודים במדבר. זהו מקור נביעה של כוחות חיים והתחדשות שמביאה איתה מרים לכל מקום שבו היא נמצאת ואשר נעלמת עם מותה.

כולנו מכירות את החוויה שכשאנו מתחברות פנימה לכוחות הדמיון והיצירה – הם משרים עלינו חיים ומחדשים ומרפאים אותנו. הדמיון עצמו הוא נביעה של מים חיים.

בספר במדבר, אחרי קבלת לוחות הברית, בניית המשכן והתארגנות הפולחן החדש,  מסופר לנו על דרמה בין שלושת האחים: אהרון מרים ומשה. הראשונים מדברים אודות האישה הכושית, שמשה לקח לו לאישה. אפשר להבין את האירוע כסכסוך אחים, קנאה וצרות עין, אבל אלוהים מתערב, קורא להם לשיחה ואומר דברים מסתוריים:

שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות ותמונות יהוה יביט. שמות פרק ד

אני מבינה את תשובתו כך: תקשיבו טוב, מרים ואהרון, נכון שאתם גם נביאים אבל כאלו שרואים אותי בתמונות, במראות, או בחלומות. עם משה יש לי חיבור אחר. אני משוחח ונפגש איתו בלי כל החזיונות/חלומות / ממבו-ג'מבו. אלוהים מכריז על שדרוג דרכי התקשורת. משה, מייצג, על פי שטיינר, את האדם הראשון שהיה לו מוח המסוגל להפיק מחשבה רציונאלית ומופשטת. אפשר לנסח אותה ולהעבירה באמצעות מלים.

מסתיימת תקופה עלי אדמות. פולחני האלה השונים שכללו שיטות ודרכים להגיע לקשר עם הבריאה באמצעים שונים – יורדים למחתרת. הפולחן משתנה והוא כפוף לחוקים, מצוות והסברים. זהו פולחן של המוח הימני.

הדרך של מרים שיכלה להקיף בתוכה חוכמה עצומה ונסתרת אבל כזו שלא היה ניתן   לתרגמה למלים, להסביר ולדווח ולתעדה.  המוח השמאלי ירד למחתרת, הכוח המריימי, מסתתר למשך הרבה מאד עידנים.

היום אנחנו יותר ויותר מבינים את השפעתו של הדמיון על המציאות. והגיע הזמן להשיב  את יכולת החשיבה המשולבת – האנליטית – של משה, ביחד עם המריימית – התמונתית, בשביל להיות בני אדם שלמים יותר שחיים את החיים האנושיים כפי שנועדו להיותו להשיב לחיינו את כוח הדמיון, הנבואה והשפע.

עוד על משה

עוד על פסח