מחשבות על החיים
כן תגידו בגיתה
זה היה השבוע של גיתה ושל לידות הבית ושל נשים חזקות ויפות. שבוע שהתחיל ברחובות השוממים של כפר ורדים, עבר
היכן הגברים? במהלך המסע האחרון של נשים עושות שלום התקבצו אלפי נשים לצעוד יחד בדרך חדשה לשלום ועתיד משותף. אבל
לא יודעת. על התמודדות עם אי ודאות
אני לא יודעת. אני פשוט לא יודעת, אני אומרת למי ששואל אותי מה התוכניות שלי. אני חיה באי-ודאות. היום בצהריים למשל,
מתי מגיעים הביתה?
אוקיי. שבוע עבר. כל יום יותר פונקציות עוברות למשאית. מתגבשת שגרה. קצת מוזר שאי אפשר להתניע ולנסוע, ואני מבינה שהסיבה
להביט אחורה בתקווה
בחיי המקצועיים אני מתמחה במבט לאחור. בכובע היועצת ביוגרפית אני חוקרת ביחד עם המיועצת סיפורי עבר, ובכובע העורכת הספרותית –
חרדה קיומית, התערערות ואיי ביטחון
השבוע נכשל אחד מאיתנו בטסט שני. למרות שהחוויה כבר היתה מוכרת, היא היתה מערערת. עוד עשרה ימים אנחנו עוזבים את
יום תשיעי – כתום
1. ספר השירים של נהר שניר מפתיע ומרגש. נהר שנפגע קשות בראשו אומר כי השירה משמשת אותו כתחליף לפה, לכושר
יום 15 – אמן האש
1. חם מאד. לובן מבהיק. בשיעור הנהיגה השלישי שלי הרגליים כבר לא רועדות בלי שליטה. מסתובבת שוב ושוב במעגל תנועה
סינדרום יום ההולדת
כבר שנים שאני שמה לב לסינדרום מוזר המתרחש סביב יום ההולדת שלי ושל אנשים אחרים. הסימפטומים הראשונים מתחילים כשבוע לפני
להתבונן בלידה דרך המלים
השפה העברית מכילה בתוכה חוכמה יוצרת, שמבטאת לא פעם, דרך המלים, את מהותן. בחרתי להביא כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד:
הוראה שנייה
רגע ההחלטה לוחמת האור נבחנת ברגע ההחלטה. מהו רגע ההחלטה? שבריר רגע, פיסת זמן. סדק בזמן. לא יהיה
למה התכוונתי – פרשנויות, מחשבות, קשקושים
רשעה דַּרְכִּי אֶל הָרְשָׁעִים, אֲנִי לֹא שְׁתוּלָה וְלָכֵן אָקוּם בַּמִּשְׁפָּט וְאוֹדֶה: אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה עָשִׂיתִי, טָעִיתִי, לֹא יָדַעְתִּי, לֹא רָאִיתִי,