מחשבות על החיים
איפה היינו?
מאז יצאנו לדרך הביתה, היינו במקומות הבאים: אילת אכזיב אלונים באר מילכה באר שבע בורגתה בנימינה גבעת אולגה גבעת חביבה
איך יצאתי מן הדעת ונשארתי בלי ספרים
לפני למעלה משנה במסגרת המעבר שלי לבית על משאית, ומסירת רוב חפצי החומריים, מסרתי גם את כל ספריי. מדי יום
הביתה – אמנות החיים בתנועה
אמנות החיים בתנועה מעגל שיחה על החיים בתנועה לפני למעלה משנה עברנו לגור במשאית-בית אדומה שאנחנו קוראים לה הביתה. ביחד
מה כבר קרה?
אני לא אוהבת שדות תעופה. אני לא אוהבת תורים, לא מישהו אולי נתן משהו, לא להרים מזוודה על מסוע, לא
כן תגידו בגיתה
זה היה השבוע של גיתה ושל לידות הבית ושל נשים חזקות ויפות. שבוע שהתחיל ברחובות השוממים של כפר ורדים, עבר
לא יודעת. על התמודדות עם אי ודאות
אני לא יודעת. אני פשוט לא יודעת, אני אומרת למי ששואל אותי מה התוכניות שלי. אני חיה באי-ודאות. היום בצהריים למשל,
מתי מגיעים הביתה?
אוקיי. שבוע עבר. כל יום יותר פונקציות עוברות למשאית. מתגבשת שגרה. קצת מוזר שאי אפשר להתניע ולנסוע, ואני מבינה שהסיבה
להביט אחורה בתקווה
בחיי המקצועיים אני מתמחה במבט לאחור. בכובע היועצת ביוגרפית אני חוקרת ביחד עם המיועצת סיפורי עבר, ובכובע העורכת הספרותית –
חרדה קיומית, התערערות ואיי ביטחון
השבוע נכשל אחד מאיתנו בטסט שני. למרות שהחוויה כבר היתה מוכרת, היא היתה מערערת. עוד עשרה ימים אנחנו עוזבים את
יום 15 – אמן האש
1. חם מאד. לובן מבהיק. בשיעור הנהיגה השלישי שלי הרגליים כבר לא רועדות בלי שליטה. מסתובבת שוב ושוב במעגל תנועה
סינדרום יום ההולדת
כבר שנים שאני שמה לב לסינדרום מוזר המתרחש סביב יום ההולדת שלי ושל אנשים אחרים. הסימפטומים הראשונים מתחילים כשבוע לפני
להתבונן בלידה דרך המלים
השפה העברית מכילה בתוכה חוכמה יוצרת, שמבטאת לא פעם, דרך המלים, את מהותן. בחרתי להביא כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד: