זהו שטח הארון העומד לרשותי. הוא  כולל מדף אחד שטוח ומדף תלייה שיש לו שלושה מוטות.  מה שנראה כמו מתלה חורים, הוא פטנט איקאה מגניב לגרבניונים וצעיפים.
כשראיתי את הארון בפעם הראשונה סברתי שלא ניתן לשרוד עם כל כך מעט בגדים. בבית הרגיל עמד יותרמחצי ארון לרשותי,  כולל שלוש מגירות רק שלי, כל החלק של התלייה ועוד מדפים עליונים לאכסון בגדי החורף. אבל היי… גדלתי בקיבוץ וגם שם היה לי רק תא אחד. בעצם, חזרתי לילדות.

בפועל, אני אפילו לא לובשת את כל הפריטים שיש לי כאן. אני לא חזקה בחיבור מספרים, אבל נראה לי שאפשר לסכם על פחות מ-40, כולל הכול הכול. בעצם, בלי לספור שרשראות. כאן אני פרועה. כשמתחשק לי. 

אז המקום מכתיב את היש. והצמצום עשה לי חופש וסדר ומקל עלי להתארגן עם היש. הנה למשל מה שלבשתי הקיץ:

5 זוגות מכנסיים, שניים קצרים, שלושה ארוכים שבעצם לא לבשתי  כי הם חורפיים, אבל היה להם מקום בארון.

3 חולצות, 2 גופיות וספק שמלה. כל אלו מאכלסים את התא ואפילו משאירים מקום.

תשע (9) שמלות! כן, בניגוד לילדותי בקיבוץ (השמלה הראשונה שלי היתה בגיל 18 וזכתה לגינוי קהילתי נרחב) – אני אדם של שמלות!

3 שמלות חורפיות באחורי הארון, אחת מהן לא לבשתי כבר שנה… אבל קשה לי להיפרד ממנה, כי רכשתי אותה לחתונה של חברה טובה. לידה שתי שמלות חמות שמחכות שיתקרר.

באמצע 2  שמלות "חגיגיות" של קרן שביט. עלו הרבה כסף יחסית, אבל אני ממש מרוצה מהן. אם היה לי ארון גדול הייתי קונה אצלה עוד עשר. ויש מבצע עכשיו… הן מחמיאות, עם כיסים, מכותנה גמישה ולא צריך לגהץ.  המתלה הוא לכמה זוגות גרביונים, ושני צעיפים.

במתלה השלישי, הקדמי, יש 4 שמלות יומיומיות יותר, כן, גם הן של קרן שביט. הגלביות שלה הן הדבר הכי נוח ביקום. לרוב אני לובשת רק אותן. אחת בדרך כלל עלי… הייתי יכולה להיות פרזנטורית שלה, אבל אולי החיים במשאית לא מתאימים ללייף-סטייל שלה.

מגירת הלבנים משותפת עם זה שנשוי לי. עדיף שלא נפתח אותה. אולי רק קצת.  וגם לא נספור. נשאיר לדמיון מה יכול להיכנס למגירה קטנה אחת. כולל תרופות. ושעון ריצה.

המגירה האמצעית מוקדשת לבגדי ריצה – וגם היא משותפת עם הרץ השני.  בחלק שלי – שתי חולצות נדיפות, שני מכנסי ריצה, שלושה זוגות גרביים. מאחור יש גם חולצת ריצה ארוכה. מתישהו יתקרר.

המגירה האחרונה והיא מגירת הנעליים. היא המגירה הכי כבדה ועמוסה. מזל שהיא למטה. לי יש 4 זוגות: נעלי הריצה, נעלי אדי כלב להזדמנויות חגיגיות, שני זוגות סנדלים. את התכלת האמת לא נעלתי. גם למינימליזם יש קשיי היפרדות. והן משתלבות כל כך טוב עם השמלה מהחתונה…

ומילה על כביסה – בעצם עזבו, הנה למשל משהו שקורה פעם בכמה ימים… את המגבות והמצעים (שני סטים, אחד בארון, אחד בשימוש) מביאים למכונה כביסה אמיתית פעם ב… ויש חלומות גם על מכונת כביסה ניידת.

יש המון מידע ברשת על מלתחות מינמליסטיות, ואני מודה שקראתי את הרוב בדיעבד ושהן גורמות לי לחוש שעלי להיפטר מעוד בגדים. אבל אם בא לך להתמקצע בזה ולנסות בבית – אולי זה יכול להועיל לך. גם לראות את מארי קונדו בנטלפיקס עשוי לעזור. לפחות אצלה זה בעניין של מה גורם לך שמחה, ופחות מספרים.

הנה, במסגרת העבודה על הבלוג הזה החלטתי למסור 2 שמלות, צעיף אחד ושתי עליוניות שתכל'ס לא גורמות לי שמחה יותר.

הביתה - ספר שירים וצילומים מהדרך

בדיוק לפני שבוע העליתי פרויקט הדסטארט שמטרתו להוציא לאור ספר שירים וצילומים מהדרך. שלחתי לך מייל אמצע-שבועי (זה לא יקרה יותר ותודה שלא נמחקת מיד מהבלוג). א-נשים אחדים הגיבו ואמרו שהם אינם מבינים שירה. אחרים אמרו שאין להם מקום על המדף. אני מבינה. אולי אחד הפוסטים הקרובים יהיה על מדף הספרים במשאית ומה א-נשים אוהבי מלים עושים כדי לקרוא.
אני לא יכולה לעודד אתכם לקרוא או להבין שירה. רק אומר שעבורי, שירה היא כמעט הדרך היחידה לנסח את החולף. להעביר את רוח הארעיות והנדודים. להפנות את תשומת הלב למה שמהותי בחיים, שזורח מעבר לעולם התופעות. עבורי שירה יכולה לאמץ את הלב ולהשאיר אותו פתוח וחשוף ומרגיש. בשביל זה אני כותבת. ואם זה יהיה כך עבור א-נשים נוספים, הרי ששליחותי והמתנה שקיבלתי תעבור הלאה.
מזמינה אותך להיכנס, להתרשם, לקרוא שיר או שניים, ואם מתאים לך – לתמוך בעשייה שלי בעולם. את הספר אפשר גם לרכוש כמתנה עבור מישהי אחרת.

לוחצים כאן ומגיעים לדף הפרויקט 

באהבה ותודה

נועה

שבת שלום

תגובה אחת
  1. אלנור ידידיה הגב

    מקווה שהיה לך כייף לפתוח את המגירות כפי שהיה לי כייף להציץ פנימה. וגם צחקתי נורא. תודה על עונג שבת ועל המלצות למינימליזם.
    תגידי לאלה שלא מבינים ששירה זה ה-מינימליזם.

השארת תגובה