סדום שלנו

כָּאן נֶהֶפְּכָה

כִּכַּר הָעִיר מִיזוֹטְשׁ

נֶחְרְצוּ פָּנֶיהָ.

אָנוּ שָׁבוֹת לִמְצֹא אֶת הַבַּיִת,

אֶת שְׁנֵי כַּדֵּי הַזָּהָב שֶׁסַּבָּא טָמַן מִתַּחְתָּיו.

אִמָּא אוֹמֶרֶת:

כָּאן עָמְדָה הַחֲנוּת;

כָּאן הָיָה אֲגַם;

עֵץ הַתַּפּוּחַ פָּרַח.

הַבַּיִת בְּוַדַּאי נִמְצָא מֵעֵבֶר לַפִּנָּה.

נִדְמֶה שֶׁסַּבָּא עוֹמֵד כָּאן עֲדַיִן

מַלְבִּישׁ לִילָדָיו מְעִילִים בְּיוֹם קַיִץ

וְשָׂם בְּכִיסֵיהֶם שֶׁלֹּא יֶחְסַר

הוּא בֶּן גִּילִי וּכְבָר עָלָיו לְצַוּוֹת:

הִמָּלְטוּ, אַל תַּעַמְדוּ בַּכִּכָּר, אַל תִּשְׁכְּחוּ דָּבָר.

יָדוֹ מֻנַּחַת עַל כִּתְפֵי בְּנוֹתָיו וְנֶכְדוֹתָיו

זֶלִיג, אֲנִי פּוֹנָה אֵלָיו, אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים

אִמָּא נִשְׁאֲרָה יַלְדָּה

הִיא לֹא יְכוֹלָה לִשְׁכֹּחַ

חַיִּים שְׁלֵמִים

אֶפְשָׁר לְהָנִיחַ?

אִמָּא אוֹמֶרֶת: הָיָה לָנוּ עֵץ דֻּבְדְּבָנִים בֶּחָצֵר

אוּלַי מֵעֵבֶר לַפִּנָּה הַזּוֹ?

אֲנִי אוֹמֶרֶת אוּלַי הַבַּיִת אֵינֶנּוּ אוּלַי

הוּא טָמוּן בְּכִיס מְעִילִי.