אֶל שְנָתִי נָפַלְתִי וּבָה הָלַכְתִי, לֹא הָלַכְתִי – נָפַלְתִי
מִשֶמֶש חָצוֹת וְעַד נֹגָה נָדַדְתִי. לֹא אֲנִי,
בִּשְנָתִי נָדַדְתִי עַד שֶמֶש חָצוֹת בָּאתִי,
מִפָּאֲתֵי נֹגָה בָּאתִי, וּבְּפָנֵיהַ עֲמַדְתִי.
אֲנִי
רַק-אֲנִי
בְּפָנֵיהַ זָהַרְתִי
שִירַת עַצְמִי, אוֹתָה לְבָדַה שַרְתִי בִּפְנֵי שֶמֶש חָצוֹת,
וְהִיא שָרַה עַצְמָה בְּפָנַי
יָחַד שַרְנוּ
זָהַב שַרְנוּ מִקַש היוֹם-יוֹם זָהַב שַרְנוּ.
קָשַרְנוּ שֵמוֹת נְכוֹנִים, עֲמַדְנוּ
זוֹ בִּפְנֵי זוֹ עֲמַדְנוּ, נָפַלְנוּ,
שֶמֶש חֲצוֹת וֲאֲנִי
נָפַלְתִי מִמֶנָה, בְּכֹל זֹהָרִי נָפַלְתִי מִמֶנָה.
אֶל שְנָתִי נָפַלְתִי. אֶל שְנַת- עַצְמִי