אֶל שְנָתִי נָפַלְתִי וּבָה הָלַכְתִי, לֹא הָלַכְתִי – נָפַלְתִי

מִשֶמֶש חָצוֹת וְעַד נֹגָה נָדַדְתִי. לֹא אֲנִי,

בִּשְנָתִי נָדַדְתִי עַד שֶמֶש חָצוֹת בָּאתִי,

מִפָּאֲתֵי נֹגָה בָּאתִי, וּבְּפָנֵיהַ עֲמַדְתִי.

אֲנִי

רַק-אֲנִי

בְּפָנֵיהַ זָהַרְתִי

שִירַת עַצְמִי, אוֹ­­תָה לְבָדַה שַרְתִי בִּפְנֵי שֶמֶש חָצוֹת,

וְהִיא שָרַה עַצְמָה בְּפָנַי

יָחַד שַרְנוּ

זָהַב שַרְנוּ מִקַש היוֹם-יוֹם זָהַב שַרְנוּ.

קָשַרְנוּ שֵמוֹת נְכוֹנִים, עֲמַדְנוּ

זוֹ בִּפְנֵי זוֹ עֲמַדְנוּ, נָפַלְנוּ­,

שֶמֶש חֲצוֹת וֲאֲנִי

נָפַלְתִי מִמֶנָה, בְּכֹל זֹהָרִי נָפַלְתִי מִמֶנָה.

אֶל שְנָתִי נָפַלְתִי. אֶל שְנַת- עַצְמִי