שני אנשים 15 מטר מרובע
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית שני אנשים 15 מטר מרובע
1 בספטמבר 2017 2 תגובות נועה ברקת

אז איך בעצם חיים בכל כך מעט שטח? שאלה אותי חברה וביקשה שאכתוב  על הצד הפרקטי של החיים במשאית. 

בוקר. שנינו קמים (קודם הוא ואז אני) מהמיטה שמעל  חלל אכסון שבו בין היתר מצוי מיכל המים , שמספיק לשבוע בערך של מקלחות,  כלים ומי שתיה ובישול. לא מורידים מים בשירותים. אלו שירותי קומפוסט.

דלת המשאית נפתחת  טרום זריחה. שעה אהובה. המערכת הסולארית נכנסת לפעולה. בימי שמש אלו היא תגיע תוך זמן קצר לטעינה מלאה. 

אני מסדרת מיטה, כמו בילדותי בקיבוץ. פורשת מעל המצעים את כיסוי הסרוג מריבועי סבתא שהכנתי לפני כמה שנים.

אני מתחילה את הבוקר בכתיבת שלושה דפים לתרגול שריר הכתיבה.  חדר העבודה שלי הוא גם הסלון וגם המטבח – ספסל שצמוד לשולחן העבודה שלי. 

בינתיים שרון במטבח,  במרחק מטר ממני קוצץ את הסלט. כשגרנו בבית רגיל המטבח היה הטריטוריה שלו ולא נכנסתי  כשהוא בישל, כאן סימון הטריטוריה הוא בכך שהוא עובד עם הגב אלי. גב הוא גם סוג של קיר.

יוצאים לרוץ בשדה. חוזרים ואני מתרחצת ראשונה. המקלחת קטנה ואני לא אוהבת להתפשט או להתלבש כשצפוף לי. אז אני עושה את זה על המדרגה – זו שממנה עולים ויורדים למיטה והיא גם כיסא במיקום אסטרטגי.

אחרי המקלחת אנחנו אוכלים, זה מול זה על שולחן האוכל. פינוי כלים ואני, באותו המקום, פותחת לפטופ ומתחילה לעבוד. יש לנו ראוטר סלולארי שמחבר אותנו לרשת. שרון פותח את הלפטופ שלו בפינת העבודה שבכניסה לבית. שולחן אדום קטן וכיסא גינה קל שרכשנו במיוחד. אנחו במרחק מטר וחצי זה מזה ובעולמות תוכן שונים לגמרי. 

זה בדיוק המרחק שמאפשר לי להדליק מאוורר ולכוון אותו רק אלי. בצהריים כשכבר חם מאד, אנחנו סוגרים את הכל – חלונות ווילונות הצללה ומדליקים מזגן. בורגנות במלואה. 

אני לא מרגישה בצפיפות. אתמול אירחנו כאן את הבן הבכור וחברתו. הם היו עייפים ונכנסו למיטה לישון. הורדנו את הוילון שמפריד בין המיטה לשאר החדר ושכחנו שהם שם.

בערב אנחנו רואים סרט, לפעמים אנחנו מפרקים את השולחן והופכים בדקה את פינת הישיבה למרבץ. כשהחושך יורד כדאי להוריד את הרשתות. היתושים והחרקים באים אל האור.

בינתיים כל עוד אנחנו חונים – קל לנו. פעם בשבוע אנחנו ממלאים מים מברז החצר של הבית הקרוב. חשמל אנחנו עושים כמו עץ הפקאן – ישירות מהשמש. 

על שירותי הקומפוסט – אני עוד לא בשלה לכתוב.

אבל בעצם, אמרה החברה, במקום שתהיו בדרכים ותהנו מהתנועה, אתם מקורקעים וגם צפוף לכם. 

נכון, הייתי מעדיפה להיות בדרכים, לפחות בפנטזיה, אבל אני גרה כבר כמעט חודש בלי לשלם מים, חשמל, ארנונה ושכר דירה, קרוב לטבע ועם אהוב לבי. יש לנו אוטו ואפשר לנסוע מפה לשם. וכשהמסע יתחיל כבר נהיה מתורגלים…

שבת שלום!

 

בשבוע הבא עולה לירושלים לכמה ימים, וביום שלישי בערב מעבירה ערב גיל חמישים לפי התפיסה של היעוץ הביוגרפי קראנו לו אוטוטו זקנות השבט וכל הפרטים בפייסבוק
המיטה שלנו גבוהה, מעל מיכל המים. ככה שאנחנו יכולים בהחלט לחוש את הפסוק: כעץ, שתול על-פלגי-מים: אולי אפילו הפקאן הסמוך סבור שאנחנו בני בריתו
פינת עבודה מספר אחת, בהתחלה חשבתי שהיא תהיה שלי, אבל עד מהרה הסתבר שאני מעדיפה את הספסל האחורי
פית המטבח הולכת איתנו כבר תקופה ארוכה והיא אחותה של פית השירותים. פיות הצמר הענוגות הללו מסתובבות ברוח לכל הכיוונים וממלאות את החלל בקסמים ולחשים. לפית המטבח הזו יש סינר וכף והיא מרוצה מאד מהרוח
איכשהו יוצא לנו לארח בסלון שהוא גם חדר העבודה וגם חדר האוכל וגם חדר העבודה - יותר אנשים ממה שאריחנו בבתים הגדולים. אולי זה כי אנחנו "בחוץ" ואולי בגלל שהדלת פתוחה רוב הזמן ואולי כי להתארח במשאית זה כמו אוהל בדואי כזה...
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

עצמאות?

עצמאות?

האם אני אני עצמאית? האנרגיה שאני צורכת מגיעה ישירות מהשמש, ההפרשות חוזרות לאדמה, לבית יש גלגלים לנסוע הלאה, כך שהאדמה

מקום בטוח

מקום בטוח

איפה מרגיש לך בטוח? מקום שבו אפשר להרפות, להישען אחורה ולדעת שהכל בסדר? במה זה תלוי? ומה עושים כשחוויית הביטחון

חירות, זכרון, עצמאות

חירות, זכרון, עצמאות

הזיכרון תמיד היה משמעותי לי יותר מהחופש. זכרתי חפצים, זכרתי מקומות, זכרתי אנשים, זכרתי סיפורים של אנשים, זכרתי אפילו דברים

לרדת לשוליים

לרדת לשוליים

יותר ויותר מתברר במסע הזה כי יש לחפש אחר השוליים. הם הרבה יותר סבלניים. הם פרומים, מבולגנים, משליכים בהם את

בקשתך התקבלה

בקשתך התקבלה

על הפסטיבל, מפגשים ומי אני באמת? קצת באיחור, כי שעון קיץ ופסטיבלים הנה שני מתחמים פרטיים שלא מופיעים בתכניה הגדושה

אביב בירושלים

אביב בירושלים

  העלייה מים המלח לירושלים היא חוויה של עזיבת המדבר. אם ההגעה מהשפלה – הצד השני של ירושלים,שגשר המיתרים הוא

המקום הכי נמוך בעולם, התרוממות רוח נשית

המקום הכי נמוך בעולם, התרוממות רוח נשית

 רחבות הלב של ערד, "מקום אישי" עם דוד לוי, המקום הכי נמוך בעולם,  והתרוממות רוח לכבוד יום האישה אחרי כמה

הו, האוהל האדום

הו, האוהל האדום

איך ניצלתי משיטפון, נפרדתי מאילת, התחברתי מחדש לרשת הנשית והגעתי לאוהל האדום, וגם מדור חדש: מקום אישי בלילה שבין ששי

חברים על גלגלים בעיר השמש הנצחית

חברים על גלגלים בעיר השמש הנצחית

בחוף הצפוני באילת אנחנו פוגשים סוף סוף בחברי השבט ומתאחדים לכמה שעות קסומות. מיכל ורועי מסיימים חודשיים באילת, ומשלבים עבודה

בית הספר הדרומי

בית הספר הדרומי

ביום ראשון, באובך מדברי, נפרדנו מהאלפקות והלאמות ונעמה ואילן ונסענו לנאות סמדר על כביש 40 המסתורי. כביש של בסיסי צבא

נשף עם נסיכי המזלות

נשף עם נסיכי המזלות

נתחיל מהסוף. חוות האלפקות. ליד מצפה רמון. שקט. אנרגיה טהורה. האינטרנט הסלולרי לא משהו, אבל איזו קליטה. אחד הדברים שמתפתחים

הכיוון דרומה

הכיוון דרומה

השבוע התחלנו להדרים. יער המלאכים ליד קרית גת הוא בשבילנו נקודת הציון שבה יוצאים מהמרכז דרומה. עצרנו ביער, על פסגת

גשם גשם פול

גשם גשם פול

כבר ארבעה ימים יורד גשם רצוף. הוא מלווה אותנו מנמל יפו למענית ולמשמר העמק, אליה אנחנו נוסעים בקרוב. בלי הפוגות

שיתוף
  • Facebook
נוע תנוע
« הקודם
הבא »
2 תגובות
  1. רוחמה וייס 1 בספטמבר 2017 בשעה 14:10 הגב

    נועה יקרה

    הסיפורים נפלאים, מרגשים, מעוררים סקרנות ורצון להיות חלק. תודה

  2. גל 2 בספטמבר 2017 בשעה 16:10 הגב

    שלום רב,

    הסיפור והמסע ממש מרתקים. אני מחפש בעצמי פיתרון דיור דומה.
    לכן אשמח אם תוכלי לחזור אליי באי מייל ולספר לי קצת על איך מתארגנים על דבר כזה.

    גל

השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

יורדת מהעננים
אדמה - בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הוצאה לאור הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי ליווי כותבים לימודים מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים נועה ברקת נוע תנוע נעה תנוע סדנאות סיפורה ספרי אומן ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרי פרוזה פותחת ספרים פרוזה קוראת שירה קרמה שירה
יוצא מהמגירה
  • עצמאות?
  • מקום בטוח
  • חירות, זכרון, עצמאות
גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס