יהודית צור כתבה במהלך חייה את זכרונותיה מתקופת השואה ובעיקר ממחנה אושוויץ (וגם קצת לאחר מכן) בצורה מרתקת וציורית. לאחר מותה בשנת 2000, החליטה המשפחה להוציא את הסיפורים בספר.
במהלך העבודה על הספר עבדתי בעיקר עם צבי, בעלה של יהודית. המפגש איתו היה חם וקרוב. שמחתי על ההזדמנות לדפדף באלבומים ישנים ולשמוע סיפורים. יהודית עצמה הצטיירה לי כאישה מלאת תושייה ושמחת חיים ובעיקר בעלת עין בוחנת ורגישות לפרטים. יכולת זו הופכת את חוויותיה לסיפורים מרתקים.