נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
הלוחות השניים
ראשי מחשבות על החיים פתח-דבר הלוחות השניים

הלוחות השניים

1 במאי 2013 7:58 3 תגובות נועה ברקת

הדרך אל הידע היא דרך מסובכת ורבת תהפוכות. אנחנו לומדים משהו, מתמחים בו, אפילו מקבלים בו תואר. ואז, אם אנחנו באמת כנים עם עצמנו, מגיע רגע שבו אנחנו קולטים שכל הידע שרכשנו לא שווה הרבה.

אפילו אם עשינו הכל נכון – רוקנו את כוס התה שלנו ובאנו לגמרי פתוחים אל המורה, כדי שהידע שהוא מביא עימו ייקלט וייחרט על לוחות ליבנו (ורצוי גם בתאי המוח) אפילו אם באמת באמת למדנו, הרי יגיע רגע שבו הדבר הנכון לעשות הוא לקרוע את המחברות, לשכוח כל מה שלמדנו ולשבור את לוחות הברית הראשונים, המקוריים.

זה רגע כואב – כמובן שאנחנו יכולים להאשים מליון גורמים בכך שהידע, או ההארה, או התובנה או מה שזה לא יהיה, שקיבלנו ממש ממש מלמעלה, מטובי המורים, ההוגים והמתקדשים, אולי אפילו מרוח הקודש בכבודה ובעצמה, הידע הזה לא ממש עוזר לאף אחד, כולל לנו עצמנו והוא נראה לפתע ממש לא רלוונטי, לא שייך ואפילו מיושן. אנחנו שומעים את התרוצים כל הזמן מסביב – השטח עדיין לא היה בשל, אנשים לא הבינו, זה היה חדשני, מהפכני, מקדים את זמנו.

אולי כך. אבל גם צריך לומר- בדרך אל הידע האמיתי, תמיד צריך לעבור את הרגע שבו יש לשבור את

משה שובר את לוחות הברית - גוסטב דורה
משה שובר את לוחות הברית – גוסטב דורה

לוחות הברית הראשונים.

רק מי משעז, לפעמים מחוסר ברירה, לשבור את הכלים, לנפץ את כבלי הידע שלו, לפרוץ ולצאת מתחומי המוכר, מתחום הנוחות שלו, רק הוא יכול לזכות לכתוב את לוחות הברית השניים.

ואז, ניצב התלמיד שוב למרגלות ההר שממנו זה עתה ירד. הוא ניצב וזרי הדפנה שעליהם ישב מוטלים לפניו. זהו רגע של ריקנות. רגע של שאלה גדולה. כיצד יש לשוב ולדעת? ולשם מה?

ואז, בידיים ריקות, מתחיל מסע מחודש. לא אל הידע הנמצא בחוץ – אצל מישהו אחר, או בראש ההר, אלא אל אותו הידע הנמצא אי שם במעמקי הלב והרוח. עכשיו יש להשיג את אותו הידע הנמצא אי שם במעמקי הלב והרוח. עכשיו יש להשיג את אותו הידע מהכיוון ההפוך – לא מן החוץ אל הפנים , אלא לחצוב אותו מבפנים החוצה. כל צעד במעלה ההר, הוא מאמץ אינסופי, הוא שאלה בפני עצמה, הוא מבחן בדרך.

את מה שניתן לנו בנדיבות כה רבה, עלינו למצוא עכשיו בתוכנו במאמצים עליוניים. אנו הופכים להיות התלמיד, המורה ולוחות הברית בו זמנית.

יגיע רגע, אי שם בדרך, שמישהו אחר יבוא אלינו, ואנו נעניק לו בנדיבות אין קץ את הידע שלנו. האדם הזה ישבור בתורו את לוחות הברית שלו. גם זה יכאב נורא, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

שיתוף
  • Facebook
חגים ומועדים מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
3 תגובות
  1. רונית 13 במאי 2013 בשעה 21:30 הגב

    נהדר. תודה נועה.

  2. עמית 24 במאי 2013 בשעה 5:04 הגב

    נועה,
    מאמר מופלא.
    מעורר השראה, נחמה ומחוייבות.
    מה שצריך כדי להתקדם ולהתפתח.
    תודה,
    עמית

  3. .מיכל גוטרמן 15 ביולי 2013 בשעה 9:54 הגב

    נועה אהובה!
    היטבת כל-כך לתאר את מה שאני עוברת השנה… דמעות בעיניי. כרגיל-:) את מתנה!!!
    תודה.
    מיכל

השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים נוע תנוע סיפורה ספרי אומן ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מפגשי הראשון עם הפיות (עד כמה שזכור לי)/ יפעת מנטל
  • הפיות של יפעת
  • into the woods
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס