יונתן והעץ הוא ספר לילדים גדולים ולגדולים שהם גם ילדים. בפעם הראשונה שקראתי את הטקסט על המחשב בכיתי, בפעם השנייה שהחזקתי את הספר אתמול וקראתי בו שוב, לא יכולתי לעצור את הדמעות. מין דמעות כאלו של התרגשות, של הכרה בדברי אמת שנאמרים ביופי וכמו שצריך.

זה ספר על התמודדות עם מוות, אובדן ושיכחה. ספר על מפגש עם החיים שבהם כל הזמן מאבדים דברים כדי להשיג דברים אחרים, שדברים נשכחים ונדחקים כשדברים אחרים תופסים את מקומם – אבל ששום דבר חשוב לא הולך בו לאיבוד אף פעם.

יונתן הוא ילד קטן כשעץ התות מתחיל לדבר איתו לראשונה. המפגש עם הישות האוהבת, הזקנה והחכמה של עץ התות מנחמת את יונתן ומנחה אותו בחיים וגם מודיעה לו מתי הוא עומד לשכוח את המפגש. ואכן, יונתן גדל ושוכח כי הוא פוגש את החיים וצריך לזכור הרבה דברים אחרים. אבל כמו שהעץ אומר – אתה תיזכר בי ותדע מה צריך לעשות, אכן – מגיע הרגע של ההזכרות והוא מביא איתו את המעשה הנכון.

וכך, החיים נמשכים וחוט סמוי מחבר בין הדורות ובין מה שעומד להישכח ולמות למה שנולד ומתפתח ותחושה גדולה של נחמה יורדת על הלב וממלאת את אותו אומץ – לעשות את הדבר הנכון, לדעת להיפרד ולדעת לחיות.

גלעד גולדשמידט הוא מחנך ומורה בבית הספר בהרדוף, הוא כתב ספר אחד על חינוך וולדורף והשני בדרך.